מפגש באמת יכול לשנות חיים ויין בהחלט עושים מאהבה. בעיקר כשקוראים לך ליטל עובדיה, התאהבת בגפן ממבט ראשון והמפגש עמה שינה לחלוטין את חייך. ואם אתם ממלמלים עכשיו לעצמכם משהו כמו ׳מה קרה לחבר'ה מצ׳ירז, כזה אוסף קלישאות, בדרך כלל הם כותבים טוב יותר׳, חכו בבקשה עוד כמה מילים. בינתיים פיתחו את הבקבוק והכירו כך במשולב את סיפורה הטוטאלי ויוצא הדופן של הייננית הצעירה והמוכשרת של יקב תל. לקראת סוף שירותה הצבאי עברה ליטל עובדיה לגור בקיבוץ מרום גולן. צעד זה היה במידה מסוימת הגשמת חלום של אביה, דייג ממישור החוף, שבכל הזדמנות טייל עם משפחתו ברמת הגולן והרבה בשבחיו של האזור. ״אולי לכן הרגשתי כאן בבית ממש מהלילות הראשונים" נזכרת ליטל, "השתלבתי בשמחה בענפי החקלאות, בכרמים של הקיבוץ וגם בדיר, שם עבדתי עם אשתו של טל פלטר״. הגפן שבתה את ליבה מהרגע הראשון, וכשהגיעה הצעה מטל פלטר להצטרף ליקב הקטן בעין זיוון הסמוך, שהחל אז בדיוק להתפתח, ליטל לא היססה. ביקב המשפחתי של פלטר היא השתלבה בכרם וביקב, וזכתה ללמוד שם במשך עשר שנים את כל שלבי הייצור מאחד מבעלי המקצוע הידעניים והקפדניים במדינה. כך, למשל, כשיקב פלטר החליט להפסיק לקנות פרי, הקים אגף חקלאי, ועבר להשתמש רק בפרי מגידול עצמי ובשליטת היקב, השתתפה ליטל בתכנון ובנטיעת עשרות דונמים של כרמים ברחבי הגולן והגליל. בין נטיעה לבציר ובין סחיטה לביקבוק, תוך כדי עבודה מלאה ומאומצת, היא נסעה לאוניברסיטה העברית, שם למדה לתואר במדעי החיים והסביבה. ״היה לי חשוב להוכיח לעצמי שאני טובה גם בתחומים נוספים, מדעיים, ולקבל רקע כללי לעבודה הספציפית שאני עושה״ היא אומרת. על מנת לגבש השקפת עולם ייננית משל עצמה ליטל הרחיקה עד אוסטרליה, מדינת יין שאקלימה מזכיר באזורים מסוימים את שלנו, ונרשמה ללימודים לתואר שני במדעי היין והגפן באחד המוסדות הנחשבים בעולם. אם לא די בכך, היא ניהלה את הקמת הכרמים בפרויקט הישראלי המסקרן ׳יקב אתל׳ בקפריסין, מסקר הקרקע ועד לנטיעה, עבדה כעוזרת יינן בלורנספורד אסטייט בדרום אפריקה והוסמכה כסומלייה בטוסקנה. למרות הרקע המקצועי הממוקד, ההשכלה הרלוונטית והניסיון הרב, לא מעט גבות הורמו כשליטל ניגשה כאשה רווקה לפרויקט הנחלות בגולן. לפרקים, נראה היה שהספק ביכולתה של אישה להיות חקלאית עצמאית, כורמת וייננית מא׳ ועד ת׳, יכריע, ופנייתה תסורב. אלא שמדובר בליטל, ואשה כמו ליטל לא התכוונה לוותר. במאמצים רבים עלה בידה לשכנע את המועצה להקצות לה קרקע במושב שעל. ״הייתי מאושרת" היא מעידה, "הקרקע בשעל, כמו הבית והיקב שבניתי עליה, היו חלום שהתגשם. אני אוהבת את האזור הצפוני של הגולן, את המיקרו אקלים הקריר של התילים. כל הפרי שלי מגיע מכאן, מגבהים שבין 750 ל1100- מ׳, ולכן קראתי ליקב תל״. רצועת התילים של הגולן, אותם לועות רדומים של הרי געש, מהר רם בצפון, דרך הר כרמים, ורדה, אודם, חרמונית, בראון, בנטל, אביטל ועד תל סאקי הדרומי, נהנים מרוח יבשה וקרירה עקב גובהם המגיע עד ל1226- מ׳, וזוכים למשקעים נדיבים ואף לשלג. אלו הם תנאים כמעט אירופאים שנדיר למצוא בישראל והתוצאה שלהם היא גפנים בריאות יותר ופרי ששומר על חומציות מרעננת, מבשיל לאט ומגיע לפרופיל טעמים ולעושר ארומטי יוצאי דופן. ליטל היא טרואריסטית בנשמתה, כזו שמתעניינת בביטוי הייחודי של הענבים של צפון הרמה והשונות שמתקבלת בהם בכל בציר ובציר. בכרם, בעבודה ידנית מאומצת שלה עצמה, יחד עם בנות אולפנה ובני ישיבה ממושב נטור שבדרום הגולן, היא מנסה להביא את הענבים לבשלות נכונה השומרת על הייחוד הזני של הפרי. ביקב, היא מפיקה במו ידיה כרגע יינות זניים בלבד. ״חשוב לי מאד שהיין יביא לידי ביטוי מיטבי את הפרי הנהדר של הגפנים בהם אני מטפלת, ובעתיד את אלה של הכרמים שלי" היא מסבירה. "אני לא רוצה להסתיר אותו עם הבשלה מוגזמת, כבדות שבאה עם שיעור אלכוהול גבוה או עם תועפות של עץ. אני לא מחפשת לבנות את היין, אלא להציג אותו כמו שהוא, בשינויים שהאקלים של כל שנה יביא איתו. לכן אני מעדיפה מגע יינני מינימלי. אני נותנת ליין לדבר". בשנתה הראשונה הוציאה ליטל תחת ידיה 5000 בקבוקים של ריזלינג יבש מעמק הבכא, שרדונה מתל מחפי וגרנאש נואר. כשהשמועה על הייננית המוכשרת ויוצאת הדופן התפשטה, הם אזלו במהירות. עתה, בשנתה ׁ השנייה, נוספו היינות האדומים קברנה פרנק מתל ש ִ יבָ ן, הסמוך לשעל, פטי ורדו וקברנה סוביניון, שניהם מכרמים ליד מרום גולן, ועוד יין לבן, סוביניון בלאן, ובסך הכל הוכפלה התוצרת לכדי 10,000 בקבוקים. אנחנו בצ׳ירז תמיד אוהבים לדחוף קדימה עשייה ייננית שמתבססת על ערך של נאמנות לטרואר, קל וחומר כאשר היא מבטאת תופעה מקומית נדירה כל-כך של עשייה נשית טוטאלית ביקב ובכרם. ובעוד כמה שנים, כשהשמות ליטל עובדיה ויקב תל כבר יהיו נחלתם של כולם, תוכלו להיזכר היכן פגשתם לראשונה את התגלית המבטיחה הזו.